שירת הים
וסגולתה לשמירה, לזיווג, לכפרת עוונות, מיתוק הדינים, והשפעה של חסד
מובא בזוהר הקדוש פרשת בשלח ר"כ:
"כל אדם שאומר שירה זו בכל יום ומכוון בה, זוכה לאומרה לעתיד לבא כי יש בה עולם העבר ועולם הבא. ויש בה קשרי אמונה. ונתלים בה כל התשבחות האחרות שאומרים העליונים והתחתונים".
ומובא בספר הקבלה "ציפורן שמיר".
"שאחת מעשר סגולות שמכפרין עוונותיו של אדם בלי סיגוף ועינוי הוא מי שקורא"שירת הים" בשמחה ובניגון. ויש בה ח"י פעמים שם "י ה ו ה" רמז להשפעה של חיות ושמירה.
ובספר "ימלט נפשו"
שבח מעלת אמירת השירה שהיא עד נאמן על פרסום אמיתת מציאותו וגדולתו של הבורא "וידעו מצרים כי אני ה'" (שמות יג'-ד') שכן שיא התגלות הבורא היתה בקריעת ים-סוף, זו היתה זירת מאורעות הנסים וההתגלויות האלוהיים הגדולה והיחידה בכל המאורעות העתידיים שלאחר מכן בשחר ימי העולם.
"מה שראתה שיפחה על הים (אפילו) יחזקאל בן בוזי לא ראה במראות האלהים"
מכאן ש"שירת הים" מהווה את תמצית ההתגלות האלוהית שביציאת מצרים.
ולפיכך נבין מה שאמרו המקובלים, ומובא בשם המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי בספרו "שמש ומגן";
ונודע כי בכל עת ובכל רגע שהאדם מזהיר את יציאת מצרים, בדיבורו ועושה מעשה לגרש מפניו אויב ומבטל מעליו כל גזרות קשות ורעות, ונכנעים כוחות הטומאה ומתגברים כוחות הקדושה. והזכרת ניסי יציאת מצרים הם שמירה מעולה לעיתות צרה".
מצאתי להאיר עינך בגילוי נומורולוגי:
מניין המילים ב"שירת הים" = (187) שהוא כמניין "יעקב" = (187)
וטעם יפה הוא שכל מי שהוא בעת צרה, יקרא את "שירת הים" שמספר מילותיו כמספר "יעקב" ואז יקויים: "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע".
כלומר: בעת צרה ,ליעקב ! (יאמר "שירת הים" = "יעקב")
וממנה בזכותה יוושע.
