שימוש גורלות

הקדמה מתוך "ספר הגורלות" באמצעותו אנו פותחים, כדי לברר משאלה למבוקשו של הפונה:

"זה ספר הגורלות, כתב יד עתיק והוא סוד גדול בדוק ומנוסה לחכמי ישראל, ויגיד לכל שואל מבוקשו. וזהו הגורל אסור לגלותו אלא לצנועים ובני טובים, כי הוא סוד גדול, בלי עוול. והוא פליאה גדולה, והוא הגורל שהשתמשו בו אנשי כנסת הגדולה, והוא בדוק ומנוסה. שמגלה כל דבר נפלא, ודבריו ברורים וקיימים ונאמנים לעד ולעולמי עולמים. ומי שרוצה לשאול בהם, לא ישאל כי אם בכוונת הלב, לשמוע תשובה נכונה ואמיתית, על פי הדבר שהוא שואל… וציוו והזהירו עליו מאוד מאוד, לבל נשתמש ולשאול בו אלא לצורך גדול, כי הוא סוד גדול וחכמה גדולה… ועל כל דבר שישאל האדם, ידע במחשבה השאלה… ומה שיראה בתשובתו, היא אמת ויציב."

על אף שרעיון הטלת הגורלות, הינו פיתרון הבא בעטיו של חוסר הכרעה, או כדי למנוע העדפה מפלה. על פי המובא במשלי (יח' 18): "מדנים (מריבות) ישבית הגורל, ובין עצומים יפריד", הרי שהתלמוד (מסכת בבא בתרא קכב'), מביא תיאור מרתק והסבר לאמיתותו של הגורל: על פי גישה נוספת שאף היא במשלי (טז 33): "בחיק יוטל את הגורל, ומה' כל משפטו" (של הגורל).

שמואל הנביא בוחר את שאול למלך, באמצעות הטלת הגורל:

"ויקרב את שבט בנימין למשפחותיו, ותלכד משפחת המטרי וילכד שאול בן קיש" (שמואל א' י'22)

גם שאול משתמש בגורל, כדי לגלות אירועים לא מפוענחים. כאשר מתברר לשאול כי מישהו עבר על השבועה שהושבע העם, לא לאכול לחם עד הערב, נוקט שאול בגורל:

"ויאמר שאול אל ה' אלוהי ישראל, הבה תומים, וילכד יהונתן ושאול, והעם יצאו, ויאמר שאול הפילו ביני ובין יהונתן בני, וילכד יונתן" (שמואל א' יד').

גורל נוסף שתפקידו היה לגלות אשם בחטא, היה הגורל על פיו נתפס "עכן", כאשר מעל וגנב משלל המלחמה ביריחו: "נקרבתם בבוקר לשבטיכם, והיה השבט אשר ילכדנו ה'. יקרב למשפחות… לבתים, והיה הנלכד בחרם ישרף באש" (יהושוע ז').

המדרש (ילקוט שמעוני): מתאר דין ודברים, אגב ערעורו של עכן על לכידתו בגורל:

"אמר עכן: יהושוע בגורל אתה בא עלי? שהרי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם. אם מפיל אני גורל עליכם, על אחד מכם הוא נופל" (כלומר: כמה תוקף יש בגורל, הרי הגורל תמיד ילכוד מישהו, וזו הדרך להכריע דין ולהרשיע אדם ?).

אמר לו יהושוע:בבקשה ממך שלא תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל" (בתלמוד הירושלמי מסכת סנהדרין ו' מובא המשכו של הדיאלוג בן עכן ליהושוע). ואכן חלוקת הארץ אף היא נעשתה בגורל. (במדבר כ' 54):

"אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבותם ינחלו, על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט"

בסדר יום הכיפורים, כאשר הכהן הגדול נדרש לבחור בין שני "שעירים" האחד "לשלח אותו לעזאזאל המדברה", והאחד להקריבו קרבן, נעשה הדבר באמצעות גורל:

"ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזאל" (ויקרא טז' 8).

בביאור מהות הגורלות, מסבירים חלק מחכמי הראשונים, שיש בזה בחינה של נבואה, ויש אף שראו בזה מדרגה רוחנית גבוהה יותר (ספר "פרי צדיק" חלק "שושן פורים" לר' צדוק הכהן מלובלין).

הרמח"ל, לעומת זאת מצדד וגם מסתייג. כלומר, כך הוא מסביר: "שהבורא עשה בחינה בטבע, שכאשר ראוי להטיל גורל ומטילים אותו כראוי, אזי יוצא מה שראוי שייצא" הסתייגותו מתייחסת לעובדה: "שאין זו בחינה הדומה לנבואה".

רעיון זה עולה אף מדברי ר' אברהם בן הרמב"ם שכתב בביאור מהות הגורלות: "שיש בו סמך מה, על ידיעת הנעלם, שאין אנו מבינים את אמיתותה" (שו"ת ר' אברהם בן רמב"ם תשובה יב').

על פי המתואר בתנ"ך, נראה שהאמונה בהטלת גורל חצתה תרבויות ועמים, שכן גם גויים הפילו גורלות. ב"מגילת אסתר", "המן" מפיל "פור, הוא הגורל", כדי לבחור את היום הטוב ביותר לביצוע מזימתו.

בסיפור על "יונה הנביא" הבורח מהאל, המלחים מפילים גורל, כדי לדעת בשל מי היתה הסערה. מהעולה בסקירה המובאת בפתח הפרק הנדון, הטלת הגורל היוותה דפוס חיים עוד מתקופת המקרא.

דיון בפני עצמו, יסביר את הצורך עד לכדי צורך קיומי, את השימוש בגורל. אך אציין שהשימוש בו כחלק אינטגרלי, באופן קבלת החלטות לפרט ולכלל, בכל תחומי החיים, נבע באופן ישיר מהמציאות שליוותה את העם היהודי לדורותיו. התקופה שבה נכחה התגלות אלוהית מתמדת, ישירה וברורה, מאברהם אבינו ועד לאחרוני הנביאים, חגי זכריה ומלאכי.

וכאשר השאלה "באורים ותומים" לא צלחה, מפאת חטא העומד ותלוי על השואל, האלטרנטיבה שנבחרה הייתה "העלאת אוב":

"ויאמר שאול (לשמואל המועלה באוב) צר לי מאוד, ואלוהים סר מעלי, ולא ענני עוד, גם ביד הנביאים גם בחלומות, ואקראה לך להודיעני מה אעשה" (שמואל א' כח' 15).

העדר חזון, העדר כח ההתגלות – דברו של האל שאיננו עוד, סלל את הדרך למצות כל אלטרנטיבה שתבהיר ותסייע לצפות את העתיד.

ולפיכך כך נראה, השכילו חכמי הדורות להציע מגוון שיטות, על מנת לסייג זאת במסגרות שהכשר ניתן להם.

ספר "הגורלות לר' סעדיה גאון" . ספר הגורלות "אורים ותומים" ."גורל הגר"א" מוילנא.

"גורל הראב"ע". "גורל העשריות". "חיבת קודש". "אביע חידות".

האירוע המפורסם בדורות האחרונים, בו בוצע שימוש בגורל, "גורל ההגר"א" היה בשנת 1950, ע"י הרב אברהם לוין, שכונה "רב האסירים", אסירי המחתרות ותנועת ההגנה דאז, אותם נהג לפקוד, במקום מאסרם ולעודד את רוחם. הסיפור מובא בספרו של שמחה רז, "איש צדיק היה". השימוש בגורל היה לצורך זיהוי גופותיהם של יג' חללי "שיירת הל"ה" שלא ניתן היה לזהותן על פי ממצאים פתלוגיים.

בעת עריכת הגורל, הופיעו מספר פסוקים כלליים כמו "בקרובי אקדש" (המתייחס למותם של שני בני אהרון הכהן). "ליהוה הארץ ומלואה" (מתוך ספר תהילים, ראשי התיבות של שני המלים הראשונות ל"ה), ולאחר מכן החלו להופיע אחד עשר פסוקים, הרומזים לשמות החללים: "וממטה בנימין בגורל" (יהושוע כא' 4) כרומז לחלל בנימין בוגלובסקי

"הלא בן ימיני" (שמואל א' כא') כרומז לחלל עודד בן ימיני, וכן על זה הדרך.

שימוש נוסף בגורל, עשה הרב יעקב קעלמאס, רבה של מוסקבה בשנת 1933, כאשר נשאל ע"י הרב שאול ישראלי, האם עליו לנסות לברוח מרוסיה, על אף סכנת גזר דין מוות, באם ייתפס. הפסוק שעלה בגורל היה: "פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי… עד הנהר הגדול נהר פרת" (דברים א 7 )

ומכאן כבר מובאים הוראות ביצוע:

· "ומי שהיה בליבו שאלה או צורך, לו או לאחרים, או עלה בליבו דבר רע… והוא מבקש לבוא ולנסות, יבוא ויבקש בזה, וימצא מבוקשו ובלבד שישאל בכוונת הלב".

· "אומנם אם תשאל כמנסה וכמהתל, ישיבו לך דברים אחרים, כי כפי כוונת שאלתו, ימצא תשובתו. ואל יהיה שואל פעמיים או ג' פעמים ביום אחד, ואפילו לא על שני עניינים".

· "וידוע הדבר שאין להטיל גורלות בכל עת שיחפוץ האדם, כי ישנם ימים ושעות שאין הגורל יוצא…".

· ויש ימים ושעות מיוחדים, הן מימות החודש והן מימות השבוע, בהם מומלץ להטיל גורל. ובכלל זה "אין להטיל גורל לא ביום שלפני מולד הירח ולא ביום שאחרי. ולא ביום שבת כלל. לא ביום המעונן ולא בין "תקופת המצרים" (שלושת השבועות שלפני תשעה באב) ואין להטיל גורל בלילה, כי אז דינים שולטים בעולם ומתעים את האדם מן הדין…".

· "וטרם יקרב להעלות שאלתו בגורל, יכוון שאלתו תחילה, ויברר אותה, ואחר כך יתפלל אל ה' אלוהיו בכוונת הלב והוא יענהו".

וזו היא התפילה:

אל אלוהי האלהים ואדוני האדונים, מלך מלכי המלכים, האל הגדול הגבור והנורא יושב הכרובים, באתי ברעד ובפחד וביראה ובאימה ברתת ובזיע, לבקש רחמים בתפילה ובתחנונים מלפני כסא כבודך. בכריעה, בקידה, ובהשתחויה, באתי להתחנן לפני עיקר מלכותיך, שיתגלגלו רחמי מידותיך בעת ובעונה הזאת, להודיעני ולהעמידני על סוד שאלתי ואמיתת בקשתי וחפצי, על הגורלות האלו שנסדרו ע"פ נביאיך וחוזיך, אשר הודעת להם וגלית חזיונותיך ובריתך, כדבר שנאמר: סוד יהוה ליראיו ובריתו להודיעם. אמנם גלוי וידוע לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שכל זמן שבית המקדש היה קיים, היו נביאיך וחוזיך מתנבאים, וכוהנים שואלים באורים ותומים, ומודיעים מה שעתיד להיות בין טוב ובין רע, ועתה ברוב עווננו ופשעינו, חרב בית המקדש ובטלה הנבואה, ואין לנו לא נביא, ולא חוזה, ולא כהן, להודיענו הדבר הצריך. לכן באתי בלב שלם ובנפש חפצה, לפניך יהוה אלהי, כי אין לי דרך טובה אחרת, לנטות ימין ושמאל, להודיעני ברחמיך הרבים ע"פ הגורלות האלו, מה שאני שואל מלפניך (כאן יפרש שאלתו)…..

מניח אצבעו הימנית על אחת התיבות והשמות אשר בכל בית רשומות, ומבקש פירוש התיבה במקומה.

"ואלו הן השמות והתיבות אשר בכל לב ולב כתובות, כנגד מלאכי עולם ברוחות, ומגידים מה שבחדרי לבבות, דברים טובים ורעים, מכל עצות ומטבעות רבות, בעזרת רוכב ערבות".

להלן אינדקס התשובות (מתייחס רק לאחד עשר ערכים):

וזה פירוש השמות:

א) דבר זה שאתה מתיירא ממנו אל תירא ממנו, שכל חפצך עולה בידך לששון ולשמחה וכל טוב, יש לך בשאלה הזאת.

ב) קץ וזמן טוב יבא לך ושמחה, אבל צריך אתה שתתפלל ותצום לפני האל וכוף את יצרך, שיצרך קשה הוא ואינך מקבל תוכחה, ואם תשוב, טובה גדולה מוכנת לך מן השמים.

ג) אלהים ישקיף עליך ברחמים והוא שולח לך מלאכי רחמים ויבואו לפניך וינהגו אותך, ותן הודאות לאל לפי שטובה וישועה נתונה לך מן השמים.

ד) הרחק עצמך מן הדבר הזה שאינו טוב לך ואינו עולה בידך והתפלל לאל והוא הטוב בעיניו יעשה ויתקן אורחותיך.

ה) קום מהר ועשה חפצך ושמח בשאלתך, שהאל הצליח את דרכך ואל תאחר את דברך.

ו) שמחה וששון ויקר מתוקן לך ושאלתך עשויה מן השמים בקרוב ובאהבה.

ז) אל תדאג מזו השאלה שהיא עולה לך ואל תצטער מן הדאגה שנכנסה בלבך ואל תנסה את נפשך, ועתה המתן מעט עד שישקיף האלהים עליך ברחמים.

ח) מתגאה אתה, ותאמר אלך ואעשה זה הדבר ודע כי אינך יכול לעשותו והזהר בנפשך והתפלל לפני האל ב"ה ובקש רחמים.

ט) השאלה הזאת יש בה בשורה טובה עד למחר ומזלך יאיר לך מן השמים ושעה טובה עומדת לך ובטח באל ושאלתך קרובה לך.

י) מה שאתה מדאיג את נפשך על חינם, שוב והזהר מן השאלה הזאת שהרבה צרות וצוקות וחלאים וחסרון כיס יש בה, ועתה המתן ימים מעטים ויבוא לך שכר טוב מן השמים ותשמח בטוב.

יא) אחי דע שהכל מן האל הוא ועתה חזור בך ובטח באל והמלך בו והוא יצליח דרכיך ויעשה חפצך וגם שאלתך נתונה לך בשמחה וכל אויביך ושונאיך הם בושים ונכלמים ממך, ותאוותך תבוא לך והקב"ה מפיל את אויביך בסתר ובגלוי.