ארידולוגיה
אבחון באמצעות קשתית העין
על פי חכמת הקבלה העיניים מייצגות את "ספירת החכמה" עולם האצילות, מדרגה גבוהה מאוד בעולמות הרוחניים. כתוצאה מכך אותה אנרגיה אדירה האצורה בעין יכולה להיות מועברת באמצעות העין לאדם אחר או לעצם כלשהו לטוב או לרע ("עין הרע"). העין יכולה להיות מכשיר הרסני אך גם משמשת כמכשיר ריפוי רב עוצמה. לא בכדי, היכולת לשדר מחשבה – טלפתיה או היכולת של ראיה בהירה נקראת "העין שלישית".
העין, כאיבר רואה, הוא גם איבר שדרכו ניתן לראות ולזהות, אמצעי שיקוף של כל המתרחש בגופו ובנשמתו של האדם.
האירידולוגיה: הינה שיטת אבחון המבוססת על מדע ופילוסופיה שבה ניתן על פי צבע העין, צפיפות הרקמה וסימנים שונים בקשתית העין לזהות ולהעריך את מצבו הפיזי והמנטאלי של האדם. שיטה זו מאפשרת לנו ללא כל הליך פולשני לקבל באופן מיידי תמונה מקיפה על מצבו של הנבדק.
האבחון מבוצע באמצעות צילום ממוחשב של קשתית העין.
את חקר הסימנים בעין מייחסים לתקופה של לפני אלפי שנים במזרח, כמו גם את העובדה שחקירה אינטנסיבית יותר של השיטה מייחסים לתקופה של המאה ה-16, זו שהובילה לאירידולוגיה הנלמדת כיום.
מחקרים מעמיקים בשיטה זו זכו לפרסום במאמרים על ידי חוקרים מגרמניה, פליפוס מיינס, וגו'הון אילטשוס, כשהתפנית לפרסומה של השיטה החלה עם מחקרו של ד"ר היגנץ וון, בשנים 1911-1826.
מעיון מעמיק בספר הזוהר (לפרשת "יתרו" סימן פה') נמצא כי תורת הקבלה כבר הקדימה את כל חוקרי השיטה של האבחון האירדולוגי. ספר הזוהר מייחד פרק נכבד ומרתק באבחון מנטלי ואישיותי של האדם על פי קשתית העין:
"ברזא דעיינין"… (בסוד העיניים). "גוונא דעיינין אינון ארבע"… (הצבעים שבעיניים הם ארבע).
"באינון גוונין דעינא, אית רשימין סומקין דקיקין בארכא…" (בצבעים שבעיניים יש רשימות – סימנים, אלו הרשימות נקראות אותיות קטנות שבעין, להראות מי מאלו בעלי מדון…). וכו'
"עיינין ירוקין דסחרין בחיוורו … רחמנא איהו, ואיהו חשיב תדיר לתועלתו ולא חשיב לנזקא דאחרנין כלום"… (עיניים ירוקות הסובבות בלבן, והירוק המתערב בלבן ההוא (מלמד) שהאדם ההוא רחמן וחושב תמיד רק לתועלתו ואינו מחשיב את נזק האחרים בכלום…) ועוד.
נמצא אפוא שבקשתית העין משתקפת מעין מפה של כל איברי הגוף. בנוסף קשתית העין מכילה קשת רחבה ורבגונית של סימנים ועל פי מיקומם צורתם שינויי צבע ועומק, ניתן ללמוד ולדלות את המידע הנדרש כדי לזהות ולאבחן את נבכי נשמתו ומסתרי גופו של האדם, תכונות האופי ונטיותיו, מצבו הפיסי והרגשי.
מבנה מולד: נטיות גנטיות וחולשות מולדות ופוטנציאל לעתיד.
באבחון הפיזי: ניתן לצפות מראש מחלות וחולשות ולהתוות דרכי טיפול ואורח חיים תקין שיאפשרו טיפול מונע לפני הופעת מחלה.
באבחון הנפשי: ניתן לצפות מצבים רגשיים ולחצים נפשיים המושפעים מטראומות שאירעו בתקופות שונות של החיים, רמות מתח, חולשות מולדות, נטיות גנטיות, עכבות רגשיות, שבהכרח יכולות להשפיע באופן פיזי על תפקודים של איברים שונים בגוף.
החיבור בין האבחון הנפשי – רגשי לבין האבחון הפיזי נותן בידינו כלים המעצימים את יכולת האבחון, כדי לכוון את הנבדק למסלול ריפוי מהיר, ולהעלות על מסלול חיים תקין וממצה את הפוטנציאל הגלום במטופל.
