אותיות מרפאות
מתוך הספר "קמיע קבלה"
כל מה שברא הבורא בעולמו, בין בדומם, בצומח ובחי, וגם באותם נבראים שלכאורה אנו כבני אדם לא משיגים בהבנתנו את ייעודם, ברא לתועלתו של האדם ולרפואתו !
השורש: ב. ר. א , הוא אותו השורש הנגזר מהמילים: ב ר י א ה , ו בריאות .
ספר "היצירה" מלמד על הקבלה (מקביליות) ברורה בין כל אות לאיבר בגוף.
כוונה מדיטטיבית באחת מהאותיות הרלוונטיות מושכות שפע רוחני ומרפא לאבר המקביל.
האות: מקבילה לאיבר בגוף:
א חזה
מ , ס , צ בטן , בטן תחתונה , בטן עליונה
ש ראש
ב , כ עין ימין , עין שמאל
ג , פ אוזן ימין , אוזן שמאל
ד , ר נחיר ימין , נחיר שמאל
ת פה
ה , ז רגל ימין , רגל שמאל
ו , ט כליה ימין , כליה שמאל
ח , י יד ימין , יד שמאל
ל , נ , ע , ק כיס המרה , מעיים , כבד , טחול
אם לכל אות ( כולל האות י' ) כוח ריפוי לאיבר מקביל בגוף האדם, הרי שלאות י' , כאות המשמשת תשתית למבנה הראשוני של כתיבת כל אות, ניתן לייחס את טיפת "זרע החיים" הראשונית. ואכן האות י' מיוחסת לספירת "החכמה" שהיא שורש הבריאה. אגב כך,
קוצו של י' מיוחסת לספירת "הכתר" מקור האור האינסופי.
בספרו "בן יהוידע" מלמדנו הרב יוסף חיים את משמעות כוח הריפוי המיוחסת לאות י'
עפ"י הפסוק (ד') במזמור מא' שבתהילים:
"יהוה יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחוליו"
המילה "ערש" היא אותיות המילה "עשר" גימטריה י'.
המילה "דוי" היא אותיות המילה "יוד" (י').
ל ס י כ ו ם:
גרשון שלום חוקר הקבלה, מסביר באחד ממאמריו על פי תורת הסוד:
"האותיות של שפת האלוהים, המשתקפות בלשון בני האדם, אינן אלא גיבוש של האנרגיה היוצרת של הבורא. האותיות הן צינורות מובהקים של כוח החיים האלוהי, הארה, השפעה חיות. בצירוף מסוים, הם למעשה ביטוי להרכב הרוחני והגשמי שלכל דבר חומרי. כל אות אוצרת בתוכה חכמה אלוהית, כוח, עוצמה ויכולות הקשורות להתהוות הייקום כולו".
חכמת הקבלה (זוהר פרשת תרומה ): מדברת על סוד האותיות, כל הצירופים, כל השמות אשר באמצעותן אנו מסוגלים להוריד ולמשוך שפע לעולם ובאמצעותן לנתב את השפע האלוהי ממקום שלילי לחיובי. אין לשפע האלוהי מידה ותכלית, אין אותיות רעות או טובות, יש רק שוני במהות בין אחת לשנייה, ובצירופי האותיות על פי מיקומן והרכבן, כאשר אנו בונים מילה, אנו יכולים לשנות ולקבל משמעות אחרת, אף שלעיתים המרכיבים של האותיות באותה מילה זהים לחלוטין.
"החומר", הוא אותו "חומר גלם", השאלה מה אנו בונים איתו:
פשע – שפע. נגע – ענג. צרה – רצה (רצון). רשע – עשר.
מחלה, מחלה(למחול), החלמה, מחלה.
האותיות הן אותות ! בכל אות יש רטט אנרגטי. כל אות מניע משהו בנפשנו. כל אות מכילה מודעות שונה.
אות = תו = סימן.
באה לאותת ולסמן את העניין שהיא מבטא. האות היא כלי קיבול לאור שהשתלשל מלמעלה וירד לתבנית האות, הקובעת את מהותו והשפעתו.
השמות, בהם נקראים בלשון הקודש כל הנבראים, הן אותיות הדיבור של הבורא, המשתלשלות ממדרגה רוחנית למדרגה רוחנית, עד שמגיעות ומתלבשות באותו נברא ומחיות אותו. וכיוון שהאור של הדיבור הראשוני, עוצמתי מידי כדי להכילו בנבראים, הרי שהוא מתלבש בנברא, לאחר תהליך טרנספורמציה, מעת השפעתו מהמקור הראשוני, ועד הגעתו לנברא.
כדי להתחבר אל עוצמתן של האותיות, צריך ומומלץ ביותר להכירן מקרוב, להבין את משמעותן וביטויין ואת מה שהן מייצגות. לחקור מה מסתתר בתוכם.
מובא "בילקוט שמעוני", פרשת כי תשא רמז' שפט':
"אמר ר' יהודה, אמר רב, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ"
כלומר בצלאל בן אורי, אותו מבקש הקב"ה ממשה, להפקידו על בנית המשכן וכליו, בנוסף לכישוריו האומנותיים והיצירתיות שלו, ניחן גם בחכמת צירוף האותיות .
האותיות רוחשות , ואיתן ובאמצעותן, הן יכולות להיות לנו לעזר ולפעול לפנינו, למשימות החשובות שבחיינו. האותיות מגלות לנו את סודות ההוויה והיקום ואת סוד העוצמה שבשם אותו אנו נושאים.